<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער רביעי</h1>
<h2>דף קג:</h2>
בשר דגים וחגבים מותר בחלב ואפילו מדברי סופרים.
נמצאו שלשה מינין בבשר בחלב בשר בהמה בחלב בהמה אסור דבר תורה; בשר חיה או עוף אפילו בחלב בהמה וכן בשר בהמה במי חלב או בחלב מתה ככחל אסור מדברי סופרים כמו שיתבאר; בשר דגים וחגבים בחלב או אפילו בשר בהמה בחלב קיבה מותר אפילו מדברי סופרים.
כל שאסור לאוכלו עם החלב אסור להעלותו על השולחן בשעת אכילה עם החלב, גזירה שמא יערב הכל בקדירה רותחת כשהיא עוברת מעל האש מרותחת. ולפיכך אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותן עם הגבינה על השולחן.
<h2>דף קד:</h2>
אכל בשר בהמה אסור לאכול גבינה אחריו, שהבשר מתעכב הוא בין השינים, ובשר שבין השינים בשר גמור הוא, שנאמר (במדבר י"א) הבשר עודנו בין שיניהם. כיצד הוא עושה, ממתין כשש שעות ואוכל. אכל גבינה ורוצה לאכול בשר, אם לילה הוא מקנח פיו ורוחץ ידיו ואוכל מיד, שהגבינה רכה היא ואינה מתעכבת בין השינים, ואם ביום הוא אינו צריך לרחוץ ידיו, שהרי הוא רואה אם נדבקה בידיו מן הגבינה כלום אם לאו. ויש מי שהורה שאין צריך לעולם קינוח הפה לאוכל את הגבינה תחילה. ואינו מחוור. אכל עוף או חיה יש מי שהורה שאוכל אחריהן מיד הגבינה בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידיים. ואין דבריהן מחוורין. וגדולי המחברים אסרוהו כאוכל את הבהמה, אבל אם אכל את הגבינה תחילה אוכל אחריה עוף או חיה בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידיים. ולזה דעתי נוטה וכן ראוי להורות.
<h2>דף קה.</h2>
קינוח זה שאמרנו שצריך בין גבינה לתבשיל של בשר, עושה אותו בכל דבר חוץ מן התמרים והקמח והירקות. ויש אומרים שצריך לקנח פיו והוא הדין שצריך עוד להדיח פיו במשקין. ויש אומרים שמקנח או מדיח ודי לו באחת מהן. ולזה הדעת נוטה.
<h2>דף קז:</h2>
בד"א בשני אנשים המכירים זה את זה, ואפילו שני אחים ושונאין זה את זה, אבל שני אכסנאין שאין מכירין זה את זה אין חוששין, זה בא בגבינתו וזה בא בבשרו ומעלין על שלחן אחד ואוכלין. אנשים המכירים זה את זה שאסרנו, אם היו עושין היכר ביניהן כגון שהיה אוכל זה במפה אחת וזה במפה אחרת וכיוצא בזה מותר, שאין אנו חוששין אלא שמא ישכחו ויערבו והיכר זה מודיע להן ולפיכך מותר.
<h2>דף קט:</h2>
הכחל אסור לבשלו עם הבשר מדברי סופרים. בין שהיה כחל של מניקה שיש בו חלב הרבה בין שהיה כחל שאינו של מניקה חכמים אסרוהו, גזירה משום בשר בחלב. ואפילו לבשל אותו בקדירה בפני עצמו אסור. כיצד הוא עושה, קורעו שתי וערב וטחו יפה בכותל או משימו תחת המכבש כדי שיסחט חלבו ויצא, ואחר כך מבשלו ואפילו בקדירה עם הבשר. בשלו בקדירה בפני עצמו ולא קרעו מותר. בשלו עם הבשר בקדירה אסור בין הוא בין הבשר שנתבשל עמו, עד שיהא בבשר וברוטב ששים כנגד כל בשר הכחל. וכחל עצמו מן המניין, כמו שיתבאר בבית התערובות. ולצלי בפני עצמו מותר אפילו לכתחילה בלא קריעה וטיחה כלל. ויש מי שהורה דלא התירו לצלי אלא בקריעה קצת כדי למרק קצת החלב, אבל שלא בקריעה כלל אפילו לצלי אסור לכתחילה. עבר וצלה קורעו ומוציא את חלבו ומותר. וכן הדין לקדירה בפני עצמו. ויש מחמיר להצריכו לכתחילה קריעת שתי וערב וטיחה בכותל ואפילו לקדירה בפני עצמו, ולצלי קריעה כל דהוא. וראוי לחוש לדבריו. וכן ראוי להורות הלכה למעשה.
<h2>דף קיא.</h2>
הכחל מותר לצלותו בשפוד אחד עם הבשר כל שהוא מותר לצלותו בפני עצמו. בד"א בשנתן את הבשר למעלה כנגד זנב השפוד והכחל למטה ותולה את השפוד בתנור ראשו למטה וזנבו למעלה. נתן את הכחל למעלה והבשר למטה אסור, כדי שלא יזוב החלב שבכחל על הבשר. עבר וצלה הכחל למעלה מותר. ויראה לי שהוא הדין והוא הטעם למולחו עם הבשר נתנו למטה מן הבשר מותר ואפילו לכתחילה, למעלה מן הבשר אסור לכתחלה, עבר ומלחו מותר. ומכאן אתה למד שמותר לכתחילה לחתכו חם בסכין שחתכו בו בשר, וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו הכחל. וכן הדין לאכול זה בקערה או בכלי שאכלו בו זה, שהרי התירו לצלותן בשפוד אחד עם הבשר.
<h2>דף קיא:</h2>
דגים שנתבשלו בקדירה שנתבשל בה בשר, אם הודחה הקדירה יפה יפה קודם שנתבשלו בה הדגים עד שלא ישאר על פני הקדירה כלום מממש הבשר, הרי אלו מותרין לאוכלן בחלב, לפי שאין כאן אלא נותן טעם בר נותן טעם של בשר בתוך הדגים, שהבשר נתן טעם בקדירה והקדירה בדגים ועדיין לא נתערבו הבשר והחלב, ולפיכך אין ראוי לחול עליו שם איסור בשר בחלב. לא הדיח את הקדירה יפה קודם שבשל בה הדגים, אם יש בממש שעל פני הקדירה יתר מאחד בששים בדגים, אסור לאוכלן בכותח. קערה חולבת וקערה שאכלו בה בשר שהדיחם ביחד במים רותחין מותרות על דרך שביארנו.
<h2>דף קיג.</h2>
אי זה בשר אסור בחלב, בשר בהמה אסור דבר תורה. נאמר בתורה לא תבשל גדי שלשה פעמים, לומר לך גדי ולא חייה, גדי ולא עוף, גדי ולא בהמה טמאה. חיה ועוף אע"פ שאינן אסורין בחלב דבר תורה אסורין הן מדברי סופרים.
זה שאמרה תורה גדי, אפילו פרה ורחל במשמע, שהרי כשרצה הכתוב לפרט גדי ממש כתב (בראשית ל"ח) וישלח יהודה את גדי העזים, וכתיב (שם כ"ז) ואת עורות גדיי העזים, הא למדת שכל מקום שנאמר בתורה גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע. וכן זה שאמרה תורה בחלב אמו, לא הקפידה תורה בחלב אמו דווקא, אלא בין בחלב אמו בין בחלב אחותו, בין גדולה כפרה בין קטנה כרחל, בין שהיניקה בין שלא הניקה, ואפילו בשל גדייה בחלב של עצמה אסור דבר תורה.
<h2>דף קיד.</h2>
המבשל במי חלב, והוא הקום שבחלב, מותר דבר תורה, שהמים של החלב אינו כחלב, והאוכלו פטור אבל אסור באכילה מדברי סופרים, שהרי אסרו לטבל בשר בכותח, וכותח אין בו אלא נסיובי חלב והוא הקום.
<h2>דף קטו:</h2>
בשר בחלב אסור דבר תורה, שנאמר (שמות כ"ג) לא תבשל גדי בחלב אמו. ונאמר בתורה שלשה פעמים, ומפי השמועה למדו שהאחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ולמה הוציאו הכתוב בלשון בישול, לומר לך שדרך בישול בלבד הוא נאסר דבר תורה, וכל שאינו דרך בישול אינו אסור דבר תורה אלא מדברי סופרים.
<h2>דף קטז:</h2>
המבשל בחלב של קיבה אפילו היה צלול מותר, דאינו אלא כפירשא בעלמא. ויש מי שאוסר בצלול, אבל בשנקרש בקיבה מחיי הבהמה מותר, דעד שנקרש במעי הבהמה אינו חשוב כפרש. והגאונים מסכימים להתיר.
